ותודה לישראל זיסק שביקש אותי וגם את השר והרמטכ"ל לשעבר מוטה גור לכתוב את שני פרקי הפתיחה לספר על שירי להקת הנח"ל שאותו חלם להוציא עוד בהיותו חייל בסדיר בנח"ל ! עזרתי לו כמיטב יכולתי אך מהחלום שלו נותרו בעיקר שני המאמרים, וזה שלי הוא אחד מהם.
הפירוק על הפרק או הפרק על הפירוק
הלהקה הצבאית (מוסד שהלך ונעלם) אינה המצאה יהודית מובהקת ובהחלט אינה פטנט ישראלי, מכסימום שכלול של מוסד תרבותי עתיק יומין והתאמתו לצרכיו של "צבא העם היהודי" בעת החדשה.
ובכוונה אני מדגיש את העניין היהודי שכן להקות צבאיות יהודיות היו עוד בטרם תקומתה של מדינת ישראל על צבאה.
להקות צבאיות כמו הצ'יזבטרון, החישטרון, כרמל התפרסמו בקרבות תש"ח ולפני כן, או "מעין זה" אחת הלהקות בבריגאדה היהודית.
אלו הן רק דוגמאות מן ההסטוריה הקרובה לנו. אפשר להגזים ולהרחיק עדות מבחינה היסטורית ולפנות אל ספר בראשית פרק ב': "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". הנה לנו הפעם הראשונה בה אנו נתקלים בצבא כלשהו ואני רוצה להאמין (במידת ההומור הנכונה) שגם להם היה איזה צוות הווי....
אין צורך להיות היסטוריונים גדולים כדי לזכור שבמהלך ההסטוריה הצבאית של עמים וארצות נמצאו הבדרנים השונים שהיו סמוכים אל צלחת המצביא וגם אלה שצמחו בתוך שורות הלוחמים.
מה אני רוצה לומר? שמוראל חיילי הצבא מבקש לו דרכים שונות והפופולארית שבהן – הבידור.
אך טבעי היה לעודד מגמה זו. וכאן אני בא לבכות את פירוק הלהקות הצבאיות במתכונתן הקודמת שהצלחתן היתה מוכחת. ועוד איך.
שום נימוק ערכי או תרבותי לא נשמע כדי להצדיק את פירוק הלהקות. הנימוק היחיד שבלט בפעמים בהן פורקו לחלוטין או צומצמו היה תקציבי בלבד: כסף.
- רמטכ"ל אחד, אחר מחשבה מאד מעמיקה החליט לפרק את כל הלהקות והצוותים ובמקומן להסתפק במקהלה מרכזית אחת שתזכיר את מקהלת הצבא האדום ותשיר שירים "עבריים" שמקורם ברוסיה.
- רמטכ"ל אחר היה מהיר שליפה ומיד עם היכנסו לתפקידו הודיע על סגירת עיתונים, רדיו (גלי צה"ל) ולהקות צבאיות. וכפי שהתבטא : "לסגור כל מה שלא יורה".
אני לא מתכוון להתעמת עם הרמטכ"לים חוסכי הממון לעם ישראל, מה גם שאין אני מגיע לרמת הירי שלהם...
כל שאני מבקש זה להעיר ולהאיר את עיני האחראים לחסר של חתיכת תרבות (הגם שבחלקה היתה זו תרבות מגויסת) מהווי הצבא והנוער שהביאה הנאה לחיילים בסדיר ובמילואים. וגם לאזרחי המדינה.
נאמנים למימרה: "כל העם צבא"...
נאמנים למימרה: "כל העם צבא"...
תרומתן של הלהקות הצבאיות למוראל הצבא בפרט ולתרבות הישראלית בכלל, אינה צריכה להוכחות. ואחת העדויות ספר זה שאתם מחזיקים, או תחזיקו בו...
חשיבותן של הלהקות הצבאיות בראש ובראשונה: בידור נטו לצרכי השעה. והשנייה להעלאת מדד הגאווה העצמית של היחידות מהן באו ביחס לכלל הצבא ואחר כך של הצבא ביחס לאזרחות.
היו תקופות (למשל בנח"ל) שפרסומה הרב של להקת הנח"ל עלה קמעה ולא בצדק על מעשי הנוער החלוצי הלוחם ובהקנטה קראו למפקד הפיקוד "מפקד להקת הנח"ל"....
אבל באמת. האם הייתה לכך השפעה שלילית על גיוס בני הנוער לגרעיני הנח"ל ? נהפוך הוא !
הנוער המתגייס היום לצבא, כבר יודע לאן יגיע ואפילו מכין עצמו לכך. מה שילווה אותו אלה להקות הנוער, להקות השוליים והמחאה הצעירות עם שירים כמו : "לחלום על גן עדן" שיר למתאבד הפוטנציאלי, או "אנחנו דור מזוין". אבל על תחושותיו של הנוער הטוב, האיכותי, על פעילותו, סיפורו ואהבותיו בעת השרות - אין מי שישיר. נכון, אין צורך מובהק לשוב לשירה המגויסת ולשירים מטעם כמו "אנו אנו הפלמ"ח", "כאן השריונים" ו"נח"ל היכון". אבל אם נקים שוב את הלהקות, ימצאו הללו את השביל הנכון בדינמיקה הטבעית שלהן.
עם כל זה שלחייל יש נגישות לעיתונות, רדיו, טלוויזיה והיום גם לאינטרנט בזמינות גדולה מבעבר, לעולם אין הדבר דומה לערב שהוא מתכונן לקראתו, שבו יתאספו הגדוד או הפלוגה על חייליה, בניה ובנותיה ויצפו בתכנית של להקה צבאית על על בניה ובעיקר בנותיה....
כמי ששרת בלהקת הנח"ל בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, בשיא פריחתן של הלהקות הצבאיות, הייתי רוצה לספר על התחושה הנפלאה של הופעות בפני חיילים, בכל מקום ובכל תנאי, שנסתיימו בהתרוממות רוח גם בקרבנו וגם ובעיקר בקרב החיילים. ויעידו על כך מאות יוצאי להקות צבאיות שרבים מהם היו והינם מעמודי התווך של הבידור והתיאטרון הישראלי ותקצר היריעה.
לעיתים עולה בי המחשבה שמא אותם קברניטים שהחליטו לפרק את הלהקות לא ראו הופעות שלמות ואם כן ייתכן ונקלעו במקרה לאיזו הופעה לא מוצלחת של להקה לא מוצלחת. ומה לעשות היו גם כאלה.
ועדיין לא דיברנו על הערך המוסף של הלהקה הצבאית לכלכלה ולתרבות הישראלית המתהווה והמתחדשת.
אזרחים צרכני תרבות, כותבי שירים, מלחינים, במאים, מעבדים מוסיקליים, תפאורנים, תאורנים, טכנאי קול, אולפני הקלטה וצילום, רדיו, טלויזיה, עיתונות, אינטרנט והרשימה לא מלאה.
תרומתם של אלה לתרבותנו לא תסולא מפז ואם נמדוד אותם ברמת התקציב הכספי הרי שאפשר אם רוצים למצוא את המימון להפעלה חוזרת של הלהקות הצבאיות. ובלי שום תמיכה ספונסרית של שום תאגיד מסחרי !!!
אם התרבות שלנו זקוקה ל"נכסי צאן ברזל" נוספים, אסור שייפקד מקומה של הלהקה הצבאית מסל המזון הרוחני.
שמעון וייצמן - חבר ומפקד להקת הנח"ל במיל. מחבר הספר על הלהקה: "מלון חיים - בסיס לרומן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה