פינת המחאה. לא הצ'ק...

באופן חריג וקיצוני אני פונה לידידי כותבי השירה והפיזמונים
אנא מכם, בימים כתיקונם אתם כותבים: בית - פזמון - בית. בשטאנץ הקבוע.
אז השבוע, כאות הזדהות כתבו בשטאנץ המחאה: אוהל - פזמון - אוהל.
ובא לציון ולזמר המחאה גואל.

מן העבר נשלחת תגובה ציונית הולמת. יותר נכון רומנטית חולמת !
תוך כדי כתיבה נזכרתי בשיר אהבה חיילי מהיפים שהושרו בפי להקת הנח"ל: "יא מישלטי".
בבית הראשון:
"יש מי שגר בצריף רעוע, יש מי שוכן בתוך ארמון.
שלישי יש לו שיכון קבוע ולרביעי בדון דלפון".
ובבית השני נכתב:
"אחד חולם על אבא אמא, ספק נרדם ספק הוזה.
שני חולם על רות או רינה ומחבק את הרובה"...


מה שמעלה הרהורים נוגים על פניה המשתנים של החברה שלנו ואיך פעם מי שהיו להם הכי הרבה בתים יפים היו אזרחים כמו :
נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, יחיאל מוהר, חיים חפר ודן אלמגור ... 

הנה ביצוע נדיר של הלהקה בשִבְתה (בעומדה...) כלהקת הנח"ל במילואים.
http://www.youtube.com/watch?v=v8JIqFwaTH4